שיטת ההשוואה ממשיכה למלוך

עסקאות השוואה קיימות? אין מקום לשיטות אחרות

בעבר התייחסנו להחלטת ועדת הערר במחוז חיפה בעניין ערר (חיפה) 8534-06-23 הוועדה המקומית קריית אתא נ' אדלשטיין ואח', שבה הודגש כי שיטת ההשוואה היא השיטה המועדפת לקביעת שווי מקרקעין לצורך היטל השבחה.
כעת, החלטה חדשה של ועדת הערר במחוז תל אביב מחזקת מגמה זו.

בערר (ת"א) 86033-07-25 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה תל אביב-יפו נ' חלמיש חברה ממשלתית עירונית בע"מ, נדונה שומה מכרעת שבה ניתן משקל של 80% לשיטת ההשוואה ו-20% לשיטה הכלכלית.

ועדת הערר קבעה כי מקום שבו קיימות עסקאות השוואה ראויות בתחום התוכנית, יש להעדיף את שיטת ההשוואה הישירה ולתת לה את מלוא המשקל, ללא צורך בשקלול עם השיטה הכלכלית.

אם בעבר הדיון התמקד בשאלה איזו שיטת שומה עדיפה, הרי שכיום המסר ברור יותר: כאשר השוק מספק נתונים אמינים ורלוונטיים, השוק הוא אמת המידה הטובה ביותר לקביעת שווי. השיטות הכלכליות נועדו למקרים שבהם אין עסקאות השוואה מתאימות – לא כתחליף לשוק, אלא כמענה בהיעדרו.

במשרדנו אנו מלווים יזמים, בעלי זכויות ועורכי דין בהליכי היטל השבחה, תוך בחינה ביקורתית של המתודולוגיה השמאית ויישום הפסיקה העדכנית. בחירה נכונה של שיטת ההערכה אינה סוגיה תיאורטית-היא עשויה להשפיע באופן מהותי על היקף החיוב בהיטל ההשבחה.